רות

אמה של מלכות

אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט רות תרא): 'המגילה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? ללמדך שכר של גומלי חסדים'

מדתה של רות, חסד. ע"י החסד שבה, הגיעה לכל מדה טובה בבת אחת, בפסיחה, בקפיצה אחת והכל נעשה שלם אצלה. וכבר למדנו ממנה גם טומאה וטהרה, איסור והיתר, וגם צניעות ודרך ארץ ששלנו היו תמיד ומאתנו היא למדה, ומכחנו היא יצאה גם ללמד.

'וישם כסא לאם המלך' (מלכים-א ב)

אמר ר' אלעזר: 'לאמה של מלכות' – זו רות (בבא בתרא צא:)

מה טיבה של זו שזכתה היא לבדה לקשור קשר מלכות בראש עם אלקי אברהם, ונעשתה אם למלכות של חסד אברהם, יותר מכל הנשים שהיו לזרעו של אברהם?

אלא, תבוא זו, שאף היא מכוחו של אברהם באה, כאשר זרע ונטע תורת חסד בלוט בן אחיו, והיה דומה שלא נקלט החסד שם ולא כלום והכל אבד בסדום שלשם הלך לוט, ולא עוד, אלא שקם ממנו עם מואב שכולו כפיית טובה וחסר חסד מכל וכל, אעפי"כ נותר שם שריד אחד מתורת חסד זו, והשריד נתגלגל ובא בעולם כשבע מאות שנה, דרך כל אשפות וסריות, עד שבקע אורו ברות, וכשבקע, היה האור מאיר בכוח כזה, שכל חושך ואפלה שוב לא יכלו לכסותו ולא להאפיל עליו.

שבויה היתה בשבות קשה ועתה היא נגאלה ושבה למקורה הראשון, נשמה היא מן הנפשות שעשה אברהם, עתה היא נגאלה משביה ושבה לשרשה, עתה היא באה לבית לחם יהודה להיעשות אם למלכות יהודה, וכסאה יהיה נכון עד עולם.

הכתוב אומר: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם!

בדורו של בועז ושל רות נתעוררה שאלה זו עם בואה של רות. אותה שעה ישבו החכמים וביררו ההלכה: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.

האיר ה' את עיני החכמים שבאותו הדור שביררו הלכה זו, מפני שהיה אותו הדור צריך לכך. כנסת ישראל מצפה לרות שתשוב ותבוא משדה מואב, ושאורו של משיח ייגלה בו.

לאחר שבאה רות בקהל ה', שוב נסתמו מעיינותיה של הלכה זו מעיני חכמים רבים בישראל והחלו מהססים בדבר, מאת ה' היה כך שלא יהא הפתח פתוח לכל המואביות שתבואנה בקהל ה'.

כך גזרה חכמתו יתברך, שכל דרכו של מלכו משיחו תהא רצופה גדולה וענוותנות בכל עמקן ורומן. גדולה שאין למעלה הימנה וענוותנות שאין למטה הימנה. שערי חכמת התורה ועומק האמת שבה, נפתחו לחכמים שבאותו הדור למען רות, שתנשא לבועז. בועז ראש הסנהדרין ונשיא ישראל לאחר אלימלך - הוא הנגלה שבגדולה, אחד היסודות למלכות, רות, גיורת, מואביה, המלקטת בשבלים אחר הקוצרים - היא הנגלה של הענוותנות והיסוד השני למלכות, והקב"ה היודע תעלומות לב, הוא היודע גם את הצד הנסתר שבשניהם, ענוותנותו של בועז וגדולתה של רות.

ענק נושא ענקית, מה הם מעמידים? – גבורי חיל, בועז נושא לרות, מה הם מעמידים? דוד! שנאמר בו, (מלכים-א טז): 'יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו'. 'יודע נגן' - במקרא, 'וגבור חיל' – במשנה, 'ואיש מלחמה' – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ו'נבון דבר' – במעשה הטוב, 'ואיש תואר' – בתלמוד, שמאיר פנים בהלכה, 'וה' עמו' – הלכה כדבריו' (רות רבה)

והנה זכתה נעמי וכיוונה דעתה לדעת עליונה, של המקום ברוך הוא, ולאחר שזכתה ברות כבתה, שלחה אותה לבועז למען לא תמוש המלכות מביתה, לא היתה מעלה על דעתה לרשת הגדולה שבעטרות ישראל. נוח היה לה בענוותנותה שתינשא לאחד הבחורים עני ודל, וגם אז לא ידעה נפשה במה תגמול לגומליה טוב, שזכתה להסתפח בנחלת ה'. קל וחומר עתה, היאך תשא פנים בעיני עצמה לעלות למקום שאין למעלה ממנו בעליה. ראויה היתה רות לברוח מפני הגדולה, ולא ברחה כי אמרה: בת נעמי אני, הבה ואחזיר את הגדולה לבעליה. כולי של נעמי, אף מה שאין בי, אעשה שיהא בי. למענה גם מלכות אני לובשת – 'כל אשר תאמרי אלי אעשה!'

'רות' – למה נקרא שמה כך? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות' (ברכות ז:).

כביכול, צמא היה לשירות ותשבחות ולא היה אדם שיכול לרוות צמאונו עד שבא דוד וריווהו.

וכוחו זה של דוד כבר היה טמון ברות, וקורא הדורות שם בפיהם של הראשונים שיקראוה 'רות' נוטריקון: רווית תשבחות, ובדוד נגלה הכח הזה בתעצומות עוז.

מרות ועד דוד שלשה דורות: רות, עובד, ישי, ודוד הוא אחד משמונה בני ישי, ולא נקרא אחד מהם על שם רות אלא דוד. הוא עצמו השתבח בה, ובשירי תפלה לקונו אמר: 'תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך' (תהלים פו:) 'אני עבדך בן אמתך' (תהלים קטז). ידע דוד מה היא לו, כל כוחו זה, הכל מרות אמו בא לו, לכן אמר 'אני עבדך בן אמתך'

מי היה דוד? אדיר במלכים, חסיד בחסידים, ראש לחכמים, ענו בענוים וראשון ואחרון למשוררים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, עם כל אלה לא היה אדם שנצטער כל ימי חייו כדוד. מתחלת ברייתו נולד לצער ויסורין והם לא עזבוהו עד יומו האחרון, עד שבא שלמה בנו. רק אז, בימיו של שלמה, נודע לכל העולם מה היה דוד, אז הושחרו פני אויבי דוד כשולי קדרה.

אמרו רבותינו, למה קורין רות בשבועות, ללמדך שאין התורה נקנית אלא מתוך עוני ויסורין (ילקוט שמעוני).

למה מזכירין את דוד במגילת רות שקורין בשבועות? ללמדך שאין אדם זוכה להיות מרכבה למלכות שמים על הארץ, אלא מתוך עוני ויסורין. שכן דרך אחת של עוני ויסורין לרות, ולדוד.

קשים היסורים, לאו כל אדם זוכה שיקבלם מאהבה, יש לך אדם שמבעט ביסורים ומתמרמר כנגד מדותיו של הקב"ה, ויש שהיסורים מביאים את האדם לידי מדה קשה מזו, כיון שהוא נרדף והכל מרחקים אותו, הרי הוא בורח ומתרחק גם מאלקיו ועוזב לגמרי את מקור חייו. דוד – גבור כל הדורות היה, ומה היא גבורתו? שהיה יכול לעמוד ביסורים יותר מכל אדם שעל פני האדמה. לכך נתנו הקב"ה באמצע הדורות. שיהא נושא עליו כל הדורות שלפניו ושלאחריו עד שיגלה כל כוחו לעת קץ הימים.

שמח היה דוד ביסוריו מבני אדם ונותן הודיה עליהם, שאילולא הם לא היה זוכה לדבקות כה גדולה באלקים חיים. (מתוך "ספר התודעה")